בימים הראשונים של המושבה כפר סבא נהגו הפועלים ללכת לפתח תקווה בכל יום שישי אחרי העבודה; שם עשו את השבת, וביום ראשון בבוקר חזרו לעבודה. בכפר סבא היו נשארים רק השומרים וזוג זקנים. יום אחד חלתה לפתע הזקנה בקדחת. רופא לא היה אז במושבה, ובעלה של החולה כתב מכתב דחוף לרוקח בפתח תקווה ושלח אותו בידי אחד השומרים הבדווים.

הרוקח הגיע בלילה בדהרה על סוסו, ומצא את הזקן קורא תהילים ליד החולה שרעדה מקדחת. מיד החל הרוקח לטפל בחולָה, ואחרי כן שאל את בעלָהּ:

"היכן שאר החולים?"

ענה הזקן: "אין עוד חולים."

התרגז הרוקח ואמר: "הרי כתבת לי שמחצית מתושבי כפר סבא חולים בקדחת!"

ענה הזקן: "נכון, אבל אשתי ואני יחידים כעת בכפר סבא, ולכן אם היא חולה – מחצית מתושבי כפר סבא חולים בקדחת..."