עשר משפחות באו לחיות בכפר סבא כשנבנו הבתים הראשונים; חלקן כבר היו מטופלות בילדים קטנים. הילדה הראשונה שנולדה בכפר סבא הייתה בתי, רבקה. כיוון שלא היה רופא אצלנו, נאלצתי לנסוע ליפו כדי ללדת. יום שלם טולטלתי בעגלה רתומה לסוסים, בדרך חולית, כדי להגיע לבית החולים בשכונת נווה שלום, שנקרא אז "בית החולים של היהודים". זה היה בחול המועד סוכות, בשנת 1914. כל המשפחות בכפר סבא באו להיפרד ממני, היולדת הראשונה, והשמחה הייתה רבה. הדליקו מדורה ורקדו סביבה עד אור הבוקר. אז רתמו את הסוסים ויצאנו לדרך. בימי ההיריון האחרונים חליתי בקדחת, וכשהגעתי לבית החולים הגיע חומי ל-40 מעלות.

חדר תינוקות לא היה קיים בבית החולים ההוא; כל תינוק שכב במיטתה של אמו, ואת החיתולים הרטובים תלו על כיסא (באותה תקופה החיתולים היו עשויים מבד, וכיבסו אותם שוב ושוב). שכבתי בבית החולים כשלושה שבועות, בגלל הקדחת, ורק כשהבראתי חזרתי לכפר סבא, שוב בעגלה. מפעם לפעם העגלה שקעה בחול, ונאלצתי לרדת וללכת ברגל כשהתינוקת בחיקי עד שהעגלון עזר לסוסים לחלץ את הגלגלים מתוך החול ואפשר היה להמשיך בנסיעה.

גם בביתנו הקטן שכפר סבא לא הייתה מיטה מיוחדת בשביל התינוקת, ועל עגלת טיול איש מאיתנו לא חלם... בעלי בן ציון קנה פרה כדי שיהיה חלב לתינוקת, ואני עצמי הייתי חולבת את הפרה. כשהגיע הזמן לרחוץ את התינוקת יצאתי אל הבאר ושאבתי מים בעזרת חבל ארוך, אך הדלי נפל לתוך הבאר. לא הייתה לי ברירה: חלבתי את הפרה ורחצתי את הילדה בחלב...