כשחלף חודש מאז שהתיישבנו בפתח תקווה, הלכנו לכפר סבא לעבוד כפועלים. במעט הכסף שהיה ברשותו קנה אבא צמד סוסים ועבד בשדות, בחריש. היינו המשפחה היחידה במקום וחיינו באחד מחדרי הח'אן הציבורי. את החדר חילק אבא בפרגודים; חלק למגורים וחלק לייצור מוצרי חלב. עוד ברוסיה, לפני שעלה ארצה, למד אבא להיות חלבן, וכשחיינו בכפר סבא קנה חלב מהערבים בסביבה וייצר חמאה וגבינה. את התוצרת הוביל ליפו למכירה לתושבי נווה שלום (אחת השכונות היהודיות הראשונות שנבנו מחוץ ליפו), תחילה על גבי חמור ולאחר מכן על עגלה רתומה לסוס. הנסיעה – יותר נכון ההליכה אחרי העגלה – ארכה שמונה עד עשר שעות!
ביתנו היה בית יהודי, ולמרות כל הקשיים היה יום השבת קודש לעיון בתורה וללימוד. כל השבוע אפינו לחם, ולכבוד שבת אפינו חלות. בכל ימות השבוע הואר הבית במנורת נפט, ובליל שבת הודלקו פתילי שמן וגם נרות שבת, אם היו כאלה.